תסמונת העין היבשה בכלבים 

תסמונת העין היבשה בכלבים

ד"ר אורן אולמן

מרפאה וטרינרית כל חי רחובות

לדמעות העיניים מספר תפקידים,  ביניהם הרטבה קבועה של הקרנית ויצירת שכבה דקה של אטימה למניעת התייבשותה.  חוסר ייצור מספק של דמעות עלול להוביל להופעת תסמונת העין היבשה בכלבים (בלועזית: KCS - keratoconjunctivitis sicca) שהינה מחלת עיניים שכיחה המאופיינת בדלקת כרונית של הקרנית ומלווה בגירוי חריף של הלחמית.

תספונת העין היבשה הינה מחלה המלווה בכאב עיניים ועלולה להוביל לעיוורון מלא ואובדן גלגל העין.  ישנם מספר גזעי כלבים הנתונים בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה כגון: קוקר ספניאל, פאג, בולדוג אנגלי, שיצו ופחוסי פנים נוספים.

הסימנים קליניים של כלב החולה בתסמונת העין היבשה

הסימנים כוללים במרבית המקרים דלקת עינייים כרונית המתמשכת על פני שבועות וחודשים: אודם של לחמיות העין (לובן העין), הפרשות מוגלתיות, עכירות של הקרנית (אובדן הברק הטבעי), גרד עיניים ועצימת עיניים מרובה.  הדלקת הכרונית עלולה לגרום ליצירת כלי דם על הקרנית, יצירת פיגמנט שחור על הקרנית , התכייבות (פציעה) של הקרנית לעתים עד למצב של עיוורון מוחלט.

הסימנים עלולים להופיע בעין אחת אך לרוב מופיעים בשתי העיניים בו זמנית.

הסיבות לחוסר ייצור הדמעות אצל כלבים חולים

ישנם מספר גורמים לבעיה.  הגורם הנפוץ הינו תהליך דלקתי של מחלה אוטואימונית שבו מערכת החיסון של הגוף תוקפת את בלוטת הדמעות וגורמת לפגיעה קשה בפעילותה.  מחלות נוספות שעלולות לגרום לכך הן תת פעילות של בלוטת התריס, מחלות עצביות שונות, נזק פיסי לבלוטת הדמעות (כריתת בלוטה מסיבות שונות). ישנם חומרים ותרופות שונות שעלולים לגרום לתסמונת העין היבשה כתופעת לואי לא רצויה.

אבחון המחלה

אבחון המחלה נעשה על ידי מדידת כמות ייצור הדמעות: מדידת קצב הרטבה של נייר מיוחד שמונח על הקרנית.  בדיקה זאת נקראת  ((Schirmer Tear Test.

במקביל לבדיקה זו יש סידרה נוספת של בדיקות - חלקן אופטלמולוגיות לקביעת רמת הנזק בעין וחלקן כלליות - שמטרתן לאבחן את הגורם הראשוני לבעיה.

הטיפול בתסמונת העין היבשה

בשלב ראשון אם מאובחן גורם ראשוני כלשהו, כמו למשל פגיעה בבלוטת התריס- יש לטפל בבעיה זו.

במקביל יש לטפל בנזקים חריפים לעין - למשל אם יש כיבים בקרנית יש לטפל בהם.

שמירה על קרניות רטובות אפשרית בעזרת תחליפי טיפות מלאכותיים.

טיפות המכילות ציקלוספורין (חומר המשמש לדחיית שתלים במושתלים) יכולות לגרום לייצור מוגבר של דמעות מבלוטות פגועות.

ישנם מצבים בהם מבוצעים טיפולים כירורגיים בהם מקרבים קצה של צינורית רוק ללחמית העין כך שהרוק גורם להרטבה קבועה של העין.

בכל מקרה- ברוב המכריע של המקרים הטיפול הינו לכל החיים ודורש מעקב קבוע למניעת סיבוכים קשים.